מנופים ומפרקים המאפשרים את תנועת הגוף

הקדמה: מה מאפשר לגוף האדם לנוע?

מהות התנועה האנושית הינה שילוב של מספר אלמנטים: התנגדות לכוח המשיכה על ידי כיווץ שרירים ועל ידי דחיפה של האדמה, ושימוש במערכת מכאנית המאפשרת את ניצול הכוח והפיכתו לאנרגיה תנועתית.

א. דחיפת האדמה

כל תנועה תתחיל תמיד מדחיפה של האדמה. כאשר אנו מבקשים להרים יד או להרים רגל לביצוע צעד, אנו חייבים לדחוף את האדמה, בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא. אפילו כאשר יושבים על כיסא עם ראש מורכן לפנים ורוצים להזדקף חזרה, הדבר שלמעשה מאפשר את ההזדקפות הינו גלגול האגן לאחור, כך שהוא לוחץ על הכיסא ובכך מאפשר את הזדקפות.

האדמה, אשר אותה אנו דוחפים, נותנת לגופנו "תנועה נגדית" ובכך מאפשרת לנו לנוע, להזדקף ולאזן את עצמנו. לא לדחוף את האדמה זה להיות מנותקים ממנה. כך חיים מרבית האנשים: מנותקים מהאדמה ומהגוף ובעצם מנותקים מעצמם ומכוח החיים הגדול שדוחף אותם ללא הרף.

ב. כיווץ שרירים וחיבור למרכז המשקל

בכדי לדחוף את האדמה יש צורך להפעיל שרירים. אופן הפעולה של שריר הינו כיווץ, אשר מאפשר את התנועה דרך דחיפה של האדמה. כל דחיפה של האדמה וכל כיווץ של שריר יגרמו לכוח נגדי אשר יעלה מן האדמה. כאשר מפעילים את הגוף בצורה נכונה, אזי אותו כוח נגדי יגיע אל אזור הבטן התחתונה, בו נמצא מרכז המשקל של גוף האדם.

אצל יונקים אחרים, מנח הגוף המקופל ומיקום הגב –  לפנים מהרגליים, גורמים בצורה טבעית לריכוז הכוח באגן ובבטן. כך, באופן טבעי, כל תנועה וכל דחיפה של האדמה, "מתחברים" אל מרכז המשקל. הדבר מאפשר ליונקים אלו לשמור על יכולת שינוי כיוון ויכולת תגובה. לאדם העומד אין אפשרות ללכת כפוף, אך חיבור לבטן ולמרכז המשקל מאפשר לו את היכולת ההישרדותית של שינוי כיוון, הימנעות מנפילה, שינוי רמות גובה, הושטת איברים לפנים ללא אבדן היציבות וכך הלאה. לכן, האדם צריך בכל רגע ורגע להרגיש את מרכז המשקל שלו ולהרגיש שכל תנועה יוצאת וחוזרת אל מרכז המשקל.

ג. מנופים ותיאום בין אברי הגוף

תנועה זקוקה למנוף. המנופים שלנו הם המפרקים ונקודת המשען הראשונית של גופנו היא הקרקע. צריך להבין כי לא יכולה להתבצע שום תנועה ללא דחיפה של האדמה.

כל הרמה של יד או איבר אחר יכולה להתבצע בצורה שוחקת ולא נכונה  – דרך לחץ על המפרקים ולחץ לתוך המפרק, או בצורה נכונה – בעזרת השרירים ודרך השלד, כאשר משקל הגוף "יורד" אל תוך האדמה.

במעבר מהליכה על ארבע לעמידה על שתיים, השתנה כל המבנה הדינאמי והתנועתי של גוף האדם, ונדרשה קואורדינציה שונה. אצל האדם, חלק הגוף העליון התרחק מהאדמה – וזכה אמנם בחופש רב, אך גם במטלה המורכבת של לאזן את עצמו. אצל ההולכים על ארבע  מרבית הכוח והמשקל נמצא בחלקים האחוריים – שרירי האגן, הרגליים והמותן. גם אצל האדם מרכז הכובד ומרכז הכוח נמצאים באגן ובחלק הגוף התחתון, אולם חלק גדול מהכוח עבר לקדמת הגוף, מפני שבתנוחת העמידה הגוף פונה לפנים. למרות השוני המבני, תנועת הצעד אצל הולכים על ארבע ואצל האדם צריכה לפעול באופן דומה. כל הפעילות התנועתית המורכבת אשר מתבצעת בחלק הגוף העליון, תלויה בכוח, בגמישות ובתנועתיות של חלק הגוף התחתון. בכל תנועה או צעד דרוש כוח רב ותיאום מכני בין מפרקים שונים, בכדי להתקדם  ובכדי לאזן את הגוף תוך כדי תנועה.

לקריאה נוספת על הגישה שלי לתנועה נכונה

סרטון המדגים קצת את ההשפעה של תנועה בחלקים בגוף על החלקים האחרים.  וגם מלמד כיצד לטפל בעצמנו