מנח גב נכון בישיבה

  • ישיבה נכונה –  גב זקוף וממוקם מעל האגן

מרבית המומחים ליציבה סבורים כי יש לשבת במנח בו חוליות עמוד השדרה ממוקמות זו מעל זו, ומשקל הגו יורד בצורה מיטבית אל עצמות הישיבה (המונחות על הכיסא כמובן).

היתרון במנח זה  הוא שכל חוליה בעמוד השדרה נשענת במלואה על החוליה שמתחתיה. כוח המשיכה פועל אז בכיוון אנכי ומחזק את היציבות. כמו כן במנח זה, כאשר מאפשרים למשקל הגב לרדת אל האגן ולתוך הכיסא –מקבל הגוף “כוח נגדי” מן הכיסא (שכעת הוא כמו אדמה) ודחיפה זו עוזרת להחזיק את הגב זקוף לאורך זמן.

מיקום מדויק של הגב בישיבה אינו עניין פשוט. מצד אחד הגב צריך להישמר ארוך וזקוף בעזרת שרירי הבטן והגב, ומצד שני האגן חייב להיות כבד ולהשתחרר אל הכיסא. במידה ולוקחים את הגב קדימה מידי, האגן נמשך קדימה מידי, ומשקל האגן בעצם “מתנתק” מהכיסא. כמו כן, הגב יוצא מעבר קו הכובד של הגוף ונוצר לחץ בחזה ובצוואר. לכן יש לשמור על איזון תמידי בין הגב המתארך בעזרת שרירי הבטן והגב, לבין האגן אשר חייב להיות כבד ולשמור על כיוון נגדי, כלומר להשתחרר אל הכיסא.

 

  • התפיסה שלי לגבי מנח הישיבה הנכון

נייטרלי משתי בחינות:
א. עמוד השדרה נמצא מעל האגן. בערך מעל עצמות הישיבה והמפגש שלהן עם הכיסא
ב . עמוד השדרה מקבל תמיכה מהכיס ומשחרור האגן בלבד. אין שום משיכה או איסוף של הבטן, החזה, הגב התחתון, מפרק הירך, האגן או הצוואר.

הווה אומר:
מבחינת מיקום הגב

א. לא לקרוס לאחור אל המשענת (אלא כאשר מחליטים לעשות כן ולנוח אל המשענת).

ב. לא להחזיק את הגב זקוף על ידי משיכה או החזה של חלקים בגב.

מה שצריך לקרות זה שהאגן יהיה כבד ומשוחרר כך שמשקל הגב משתחרר לתוך עצמות הישיבה הנמצאות מתחת לכתפיים.

אזור הגב התחתון לא מקבל קיעור מוגזם ולא קימור מוגזם. הגב נשאר במנח הטבעי שלו, וצריך לשמור עליו באורך מקסימאלי בלי לקרוס. אולם –  רצוי להוציא את הבטן קדימה או לנסות למתוח את החזה כלפי מעלה, מפני שפעולות אלו מקצרות את הגב במקום להאריך אותו.

ישיבה הנכונהדגשים נוספים לישיבה נכונה: (בדומה לדגשים של עמידה נכונה)
  • חזה נשאר רך ומעט מוכנס פנימה
  • האגן צריך להיות  ממוקם קרוב לקצה הכיסא וכפות הרגליים מונחות היטב על האדמה.
    צוואר במנח ניטרלי כך שהסנטר אינו עולה למעלה
    כתפיים חופשיות שאינן מוחזקות למעלה
    מרפקים “רכים” ומשוחררים הנשארים קרובים לגוף
    גב מתארך מהמותניים (מאחור), דרך החזה הרך (מלפנים) ואל העורף (מאחור).