בזמן צעידה מפרקי הרגליים צריכים להיות משוחררים: הירך צריכה להישאר משוחררת בחיבור שלה עם מפרק האגן – כדי שלא תיווצר נעילה. הברך צריכה להיות רכה- להתכופף בעת הדריכה ואז להתיישר – בלי להינעל. הקרסול צריך להיות משוחרר ולהגיב לתנועה של הירך ושל השוק.האגן חייב לנוע בהרמוניה יחד עם תנועת הרגליים ולהישאר מעליהן ומעל כפות הרגלים. הצעידה משפיעה על האגן – אך בצורה מעודנת שתיכף אסביר אותה. חשוב להקפיד שהאגן אינו נמשך קדימה, מתכווץ פנימה או מושך למעלה את הירך. שימוש נכון באגן זהו מפתח מרכזי לתנועה נכונה, לעמידה נכונה ולצעידה נכונה. האגן משמש כמשקולת והוא חייב להישאר משוחרר בכל אחד משלבי הצעד. גם האגן כמו הגב -מושפע מהתנועה כמובן, אך הוא ממשיך לשאוף למטה.
אז מה כן קורה באגן?
בשלב הדריכה, בעת כיפוף הברך ושחרור מפרק הירך – האגן נוטה מעט קדימה. התחושה צריכה להיות של הטיי הכלפי מטה ולא נפילה קדימה, כי נפילה קדימה מידי – גורמת למשיכה של מפרקי הירך ונעילה שלהם. אם כן- שחרור, הטייה ונפילה מעט למטה. האגן משתחרר כתוצאה משחרור מפרק הירך. מפרק הירך נמצא מעל מרכז כף הרגל וכך מסתיים שלב הדריכה.
מנח האגן בעת הדריכה
הדריכה מתחילה עם הנגיעה הראשונית של כף הרגל באדמה. ברגע הדריכה חשוב לכופף את הברך על מנת שמשקל הגוף ירד לתוך כף הרגל בנקודת המפגש שלה עם הקרקע. כיפוף הברך ושחרור עמוק יותר במפרק ירך ובמפרק האגן בעקבות הברך הן המאפשרות את שחרור המשקל.
כך שמה שבעצם קורה בשלב הדריכה זה שהאגן מקבל הטייה קטנה קדימה בגלל ירידת הרגל אל האדמה, ועדיין – נשאר כבד ומשוחרר .
מנח האגן בשלב דחיפת הקרקע
ברגע בו מסתיים שלב הדריכה, מתחיל מייד שלב הדחיפה. קשה לדמיין זאת, אך חישבו על כך שפלג הגוף העליון, אשר בזמן הדריכה היה מעט מאחורי הרגל, עבר קדימה בזמן הדריכה, וכעת, משהתחילה הדחיפה, הוא כבר קדימה ומעל כף הרגל ומוכן לצעד הבא. כדי שתהיה מספיק אנרגיה תנועתית לביצוע הצעד הבא, יש לדחוף את האדמה בצורה אקטיבית על ידי הרגל הקדמית, שזה עתה סיימה את הדריכה. הדחיפה צריכה להתחיל כאשר פלג הגוף העליון נמצא מעל כף הרגל הדורכת, בדיוק בזמן שהרגל הנגדית מתחילה להתרומם אל תחילת הצעד הבא.
הדחיפה ברגל הדורכת (הנמצאת במצב כפוף), גורמת לה להתחיל להתיישר ובעקבות ההתיישרות, נדחף כל הגוף כלפי מעלה.
בשלב זה מתרחש מעין "סיבוב חזרה של האגן (אשר היה מוטה קדימה). כלומר -דחיפת האדמה יוצרת כוח העולה מכפות הרגליים, דרך הברך והירך ולתוך האגן.. בשלב זה האגן נדחף לתוך סיבוב קטן לאחור. האיסוף באגן מאפשר לכוח המתקבל מהאדמה להמשיך לעלות את תוך הגב ואל עמוד השדרה וכך הגוף מקבל את הכוח שלו בצורה זורמת – איבר אחר איבר, וחולעיה אחרי חוליה.
לשים לב: איסוף מוגזם של האגן גורם לנעילת מפרקי הירך ופוגע ביכולת הן לדחוף את האדמה והן לשחרר משקל אל האדמה.