במספר מחקרים אשר נערכו בשנות ה90, (Hodges and Richardson, Cresswell and al) התגלה כי לפני כל תנועה המתרחשת באחת מהגפיים בגוף (יד או רגל), שולחת מערכת העצבים פקודה ומתבצע כיווץ בלתי רצוני בשרירי הבטן התחתונה. במחקר התגלה כי גם כאשר איברים אחרים בגוף (גב, צוואר) ביצעו תנועות גדולות כגון רוטציה, התחולל הכיווץ. ההסבר של החוקרים לכך הוא ששרירי הבטן התחתונה מתכווצים מפני שאלו הם השרירים האחראים על ייצוב עמוד השדרה התחתון: כלומר שמפאת המבנה הרגיש של גוף האדם מתכווצים השרירים בצורה אוטומטית בכל תנועה אשר לכאורה מסכנת את עמוד השדרה.
מדוע זה כה חשוב
- איזור האגן הוא החלק הגדול והכבד בגוף. אצל יונקים הצועדים על ארבע מנח הגוף המקופל ומיקום הגב קדימה לאגן ולרגליים גורמים בצורה טבעית לריכוז הכוח באגן ובבטן. כך באופן טבעי, כל תנועה וכל דחיפה של האדמה "מתחברים" אל מרכז המשקל, ולכן יכולים יונקים אלו לשמור על יכולת שינוי כיוון ויכולת תגובה אופטימאלית.
לאדם העומד אין צורך ללכת כפוף רק בכדי לשמור על אותו חיבור. במקום זאת יש להרגיש את הנפח והמשקל של האגן ואת הכיווץ באזור מרכז המשקל. שמירה על "חיבור" לשרירי הבטן התחתונה ולמרכז המשקל משפרת את יכולת התגובה ומקלה על ביצוע פעולות כגון שינוי כיוון, הימנעות מנפילה, שינוי רמות גובה, הושטת איברים לפנים ללא אבדן היציבות וכך הלאה.
- שרירי הבטן התחתונה מהווים את מרכז הגוף גם מבחינת ימין ושמאל. הכיווץ בבטן התחתונה בעת תנועה מונע מתנועת הידיים והרגליים להיות "מנותקת" ממרכז הגוף ומסייע לגפיים להיאסף אל המרכז. כאשר צועדים ללא תחושה של מרכז גוף אזי הגוף הוא "פרוץ", ואילו כאשר ישנה תחושה של איסוף לכיוון המרכז – הגוף נשאר "מחובר".