מנח האגן בזמן עמידה

האגן בזמן עמידה

בזמן עמידה האגן חייב להיות משוחרר ככל האפשר כדי שבאמת יהיה אפשר לשחרר משקל אל האדמה.

עזיבת האגן מתאפשרת על ידי מספר פעולות ושמירה על מספר עקרונות, והם:

1. בטן משוחררת ולא מוחזקת

2. שחרור של מפרק הירך

3. כיפוף קל בברכיים

4. דחיפה נגדית של כפות הרגליים את האדמה

כיצד זה מתבצע בפועל?

שחרור הירך מתבצע על ידי כיפוף הברכיים ועזיבת הבטן, כך שנוצרת זווית בין הגב לבין הירכיים. הזווית אשר נוצרת היא מאוד משמעותית, אולם קל מאוד לוותר עליה: ליישר לחלוטין את הברכיים והרגליים ולנעול את מפרקי הירך ואת הברכיים. דווקא לאור העובדה שאני מדגיש את הצורך לדחוף את האדמה עם כפות הרגליים בעת עמידה, דבר הכרוך גם ביישור כלשהו של הברכיים  – חשוב מאוד להצליח לעצור את היישור לפני נעילה מלאה של הברך ושל מפרק הירך.

ולגבי הבטן המשוחררת – קיימת נטייה להילחץ מכך שאם לא מחזיקים את הבטן אז נוצרת פתאום כרס קטנה. הבעייה היא שכאשר מחזיקים את הבטן, ננעל מפרק הירך ומעבר לכך גם נפגעת הנשימה ונוצר לחץ באזור עצם החזה.

בתמונה זו ( וגם בתמונה שמעליה) אפשר לראות את הזווית בין הירך לאגן המאפשרת את שחרור האגן. אגן כבד ומשוחרר, ובטן עזובה מאפשרים למשקל הגוף לרדת לתוך האדמה בצורה אופטימאלית, לנשימה להיות משוחררת ועמוקה יותר ולאזור הצוואר והכתפיים להיות בפחות עומס.

 לא רק לשחרר – דחיפת האדמה בזמן עמידה

כיצד מסתדר רעיון הדחיפה עם הצורך בשחרור ברכיים?
בפרק על שחרור משקל לאדמה בעת עמידה הדגשתי מדוע חשוב לשמור על ברכיים משוחררות בעת עמידה – שחרור שהנו כיפוף קל של הברך. ואילו כאשר מדובר על הצורך בדחיפת האדמה, הדגש הוא על כך שכפות הרגליים הדוחפות גורמות גם לדחיפה של הברכיים כלפי מעלה.

 כיצד אפשר ליישב שני עקרונות אלו שלכאורה סותרים זה את זה, בעת עמידה?
התשובה היא, שכדי לשחרר משקל לאדמה הברכיים צריכות להשתחרר מעט ולהימצא במצב של כיפוף, אולם ברגע שכפות הרגליים מתחילות לדחוף את האדמה, הברכיים מתחילות להידחף חזרה למעלה (אך לא עד כדי נעילה) ומעבירות כוח מהאדמה חזרה לפלג הגוף העליון. השמירה על ברכיים משוחררות ופעילות גם יחד היא פעולה מורכבת: הן צריכות בו בזמן גם לאפשר למשקל לרדת אל האדמה, וגם לדחוף את כל הגוף כלפי מעלה (בלי להינעל). דווקא השילוב בין ברך משוחררת לבין ברך נדחפת מפחית לחץ במפרק ושומר עליו במצב של פוטנציאל תנועתי. כפי שנורת ניאון מפיצה אור על ידי כך שהיא נכבית ונדלקת ללא הפסקה, כך אפשר לדמות את הברכיים משתחררות ונדחפות ללא הפסקה, ובעצם נמצאות בתנועה מתמדת.

לכן – בעת עמידה – דחיפת האדמה גורמת לאגן להתגלגל מעט  ל"מנח נייטרלי" -כלומר משוחרר אך לא נופל קדימה כמו בזמן כיפוף ברך (אז בזמן דריכה).  במנח הנייטרלי חשוב שמפרקי הירך יישארו משוחררים מה שמאפשר לאגן להישאר חופשי, כבד ולא נעול.