באחד הלילות האחרונים חלמתי חלום. בחלומי הייתי באירוע חברתי כלשהוא. ישבתי על כיסא בר לצד חבר שלי והוא הצביע על מישהי שמצאה חן בעיניו. אז סיפרתי לו שבדיוק לפני חצי שעה (כלומר במסיבה עצמה), יצאתי איתה ל"דייט" של עשר דקות אבל זה לא היה זה…..
כשהתעוררתי עלו בי מחשבות על "דייט לייט", מעין דייט ללא דייט. הרי דייט במקורו אמור להיות מפגש בין שני אנשים, ומפגש של עשר דקות בטח אינו מפגש אמיתי, הוא יותר קרוב לישיבה על כיסא במסיבה והחלטות 'on line עם מי אני לא רוצה להתחיל.
ואם יש מישהי שאני סבור שאותה כן ארצה להכיר אזי יש צורך בפגישה עם משך זמן מסוים, למטרת היכרות.
אלא אם…. אלא אם מישהו, אשר לפי הגדרתו את עצמו, "יוצא עם בחורות", או מישהי ה"יוצאת עם בחורים", הינו תקוע במצב זה ולכן הסכוי לכך שפתאום ירצה מישהי אחת בצורה יותר רצינית, הוא מועט.
אסביר את דברי: ברור שכל אחד/אחת שיוצא ל"דייטים" אומר לעצמו שהוא רוצה קשר רציני. אולם מה אם אמירה זו אינה רלוונטית? מה אם נגלה כי ממצב של "אני יוצא עם בחורות" (כדי להשיג מערכת יחסים קבועה), המציאות שתחזור ותיווצר בחיינו היא מציאות של "אני יוצא עם בחורות"?
מפני שמי אמר שממציאות של "אני יוצא עם בחורות", תתרחש פתאום התפנית המיוחלת ואנחנו נתאהב באחת מאותן נשים (שיתאהבו בנו ויצאו מהמצב של "אני יוצאת עם בחורים") ואנו נתאהב זה בזה ניכנס לזוגיות? האם לא יותר סביר להניח כי שנינו נמשיך הלאה לצאת עם עוד בחורים / בחורות?
אולי המצב הנפשי- התנהגותי של"אני יוצא עם בחורות", כדרך להגיע לזוגיות הוא קונספציה מוטעית? אולי אנחנו פשוט מניחים כי זו הדרך שעלינו ללכת בה? אולי לא עלה בדעתנו כי זה לא באמת מקדם אותנו לכיוון של זוגיות? אולי להפך, אולי דווקא הדבר שאנו עושים כדי לקדם את עצמנו למטרה, הוא אשר מרחיק אותנו ממנה?
ואולי הסיבה שונה ואנחנו מגינים על עצמנו בצורה זו (של דייטים) מפני שבתוך תוכנו אנחנו עדיין לא באמת מוכנים להתחייבות, או להיפתח לקשר. מכיוון שאיננו מודעים לכך או שאיננו רוצים להודות בכך – אנחנו ממשיכים להצהיר על עצמנו כמחפשים קשר.
אולי זה הרצון לשמור את כל האפשרויות פתוחות ולדעת שתמיד תהיה לי אפשרות למצוא משהו "יותר מושלם" או יותר מרגש.
במצב כזה ישנו היגיון מסוים באותו "דייט לייט" כי הרי כל פגישה עם בחורה (או מספר פגישות) חייבים להיות מצב זמני עד הבחורה הבאה.
כמובן שישנם אנשים אשר פשוט מחפשים סוג של אינטימיות זמינה ולא מחייבת. במקרים אלו ה"דייטים" הם בהחלט אופציה טובה.
אז מה כן יכול לקדם לכיוון זוגיות? אולי דווקא לצאת תמיד רק עם מישהי אחת. הכוונה אינה רק באופן מעשי, אלא גם באופן תפיסתי: כלומר מי שאתה יוצא איתה כעת, אמורה להיות האחרונה שתצא איתה. אם זה לא יהיה זה, אז שוב תצא עם מישהי שתהיה האחרונה שתצא איתה… ואם זה יכשל אז נצא עם מישהי נוספת שתהיה האחרונה.
כך משתנה המצב הנפשי ממצב של לחכות כבר לבחורה הבאה למצב של צמצום, של בדיקה האם אני בכלל מוכן להעלות על דעתי את האפשרות של להיות עם מישהי/ מישהו אחד? אם אני מוכן להסתכן בכך שזו תהיה האחרונה?
אם איננו מוכנים לקחת את הסיכון של להיות בזוגיות, אז לפחות נדע איפה אנחנו "נמצאים" ואולי פחות נשלה את עצמנו ואת סביבתנו. ואם אנחנו חושבים שאנחנו מוכנים אז עדיף שניפגש זה עם זו "כאילו זה באמת הולך להיות זה"!!!