קטע מהספר החדש -מנח יציבה נכונה

זהו קטע מאמצע הספר – כך שזה יכול להישמע קצת “פסקני” מידי אך בספר כמובן שאנו בונים את ההנחות ואת הדעות בצורה הדרגתית.

מנח יציבה נכונה אצל האדם העומד

על אף שלכל בן אדם מבנה גוף שונה, אני סבור כי בבסיס העמידה של כל בני האדם, ישנו רק מנח אחד של יציבה נכונה, רק מנח אחד בו תנועת הגוף היא אופטימאלית, בו כל מפרקי הגוף אינם סובלים מלחץ יתר או מעומס יתר, ובו משקל הגוף יורד בצורה נכונה דרך כל החוליות והמפרקים אל האדמה.  אני מכנה מנח זה בשם : “המנח המרכזי – קדמי”. “המנח המרכזי – קדמי” מאפשר למשקל הגוף – בזמן עמידה – לרדת לתוך כף הרגל, בדיוק כפי שהוא אמור לרדת בזמן הליכה: המשקל “נוחת” במרכז כף הרגל ומשם מתחלק לאורך ולרוחב כף הרגל כולה ואל תוך הרצפה. במנח זה אנו מאפשרים למשקל הגוף לרדת אל האדמה ולגוף לקבל חזרה כוח מהאדמה.

ארגון הגוף בעת המנח

“המנח המרכזי – קדמי” הינו מנח בו אנו נמצאים בעת עמידה, כאשר  הגוף ממוקם מעל מרכז כף הרגל ומשקלו יורד למרכז כף הרגל ומתחלק על פניה באופן שווה (קדימה , אחורה ולשני הצדדים). דרך כף הרגל יורד המשקל למטה אל הקרקע. אך חשוב להבין כי המנח אינו רק מיקום הגוף כשלעצמו אלא שחרור המפרקים בצורה כזאת שמאפשרת את ירידת המשקל אל האדמה. אין מדובר במנח רק מבחינת הארגון והמיקום של אברי הגוף המרכזיים: גו, צוואר, כתפיים, אגן, ברכיים וכפות רגליים, מדובר גם באופן בו מתרחשת התנועה באותם אברים  כאשר הם במקומם הנכון.

למנח זה מספר יתרונות:

במנח זה תנועת הגוף היא אופטימאלית. השחרור היחסי של כל מפרקי הגוף גורם לכל תנועה אשר מתרחשת, לרטוט ולהדהד בכל הגוף כמו אדוות של אבן הנזרקת לבריכת מים. ממנח זה ניתן לצאת לתנועה (הליכה, הושטת יד, כריעה) בצורה אופטימאלית. זהו מצב של “מנוחה ערנית” מצד אחד ומצב של “ערנות מנוחתית” מצד שני.

לפי תפיסתי, תנועה היא תמיד מוכוונת להישרדות, לחיים, ליכולת להגיב ולהגן על עצמנו, ליכולת לפעול במהירות וביעילות ביחס למצב. “חיבור” לבטן התחתונה ולמרכז המשקל מאפשר לנו את יכולת התגובה הזאת – את יכולת החיים הזו. עמידה ב “מנח המרכזי – קדמי” מאפשרת את החיבור הנכון לבטן התחתונה ולמרכז המשקל:  כאשר השלד ממוקם מעל מרכז כף הרגל –  הכוח העולה מהאדמה מסייע לכווץ את שרירי פנים הירך ואת שרירי הבטן התחתונה. כיווץ זה, משאיר אותנו, בכל עת,  מחוברים למרכז המשקל שלנו ולמרכז התנועתי של גופנו

כאשר השלד ממוקם מעל הקרסוליים (מנח אחורי) , אזי הכוח העולה מהאדמה מגיע לצד האחורי של הגוף ולא עושה את אחד מתפקידיו: לכווץ מעט את שרירי פנים הירך ואת שרירי הבטן התחתונה. ללא כיווץ מינימאלי זה, אנו לא מספיק מחוברים למרכז המשקל שלנו ולמרכז התנועתי של גופנו

הגוף צריך תמיד להיות מוכן לתנועה. בהליכה, הגוף לעולם לא יגיע למצב “סטרילי” בו משקל הגוף נופל דרך עצמות הרגל אל תוך הקרסוליים. בהליכה זה תמיד כבר קצת קדימה משם, ולכן המנח הקדמי משקף בצורה הטובה ביותר את ה”כבר קדימה משם”.

יותר מכך: לטענתי, המנח המרכזי- קדמי  נכון יותר מהמנח ה”אחורי”  אפילו מבחינת העמידה “נטו”, אפילו מבלי להתייחס לתחילת התנועה קדימה. המנח ה”אחורי” אינו טוב מפני שאז הכוח שיוצר משקל הגוף לא יכול לעלות חזרה לתוך הגוף. חושב לציין כי גם מנח קדמי מידי תוקע את התנועה האופטימאלית וכן יש לשים לב בעת סידור הגוף כי לא העברנו את המשקל קדימה מידי.