מאמר על ריקוד ה-צ'י
חלק ראשון – מה זה צ'י
מאז ומתמיד, מושג ה"צ'י" במערב היה די ערטילאי. תיאורים כמו "אנרגיה", "כוח-החיים", "פראנה" ועוד, ניסו להמחיש לבן המערב השכלתני את תפיסת מהות ה"צ'י". דווקא אנשים, אשר לא היו קרובים לצד הפילוסופי המזרחי, אך עיסוקם קשר אותם לעבודת אדמה, מחזורי צמיחה ועונות שנה, כמו גם כאלה שעבדו עם הגוף בטכניקות תנועה או ריפוי, נחשפו והבינו הרבה רבדים עמוקים של הצ'י מעצם עיסוקם – צ'י הלכה למעשה. ללא מירכאות
נקודת תורפה נוספת בהבנה המערבית של "צ'י", היא התפיסה המכניסטית שלו, תאור של מין זרם כזה או אחר של אנרגיה, המציית לחוקי הפיזיקה והכימיה של הטבע, ותו-לא. המושג "דז'ינג-לו" בשפה הסינית, המתאר את מערכת המרידיאנים, ערוצי זרימת הצ'י, מדגים בצורה יפה את העומק המיוחד של הצ'י, ופירושו: "רשת תקשורת נותנת חיים". תקשורת… קשר… חיים… פתאום מופיעה הרגשה, הרגשה של התפעמות, ממשהו תבוני, מקשיב, נענה, יוצר ומהדהד. פתאום מופיעה הרגשה של סוד וקסם, נסתרות הגודל של החיים. עצם ההפרדה של תפיסת הצ'י כמופרדת מגוף או חומר, הוא כבר שגוי (כפי שמוכיחה גם הפיזיקה המודרנית) – אין דבר מלבד צ'י
כל תופעות החיים בצורותיהן השונות, הן הדרכים שבהן ה"צ'י" מתבטא. באינספור קבוצות, משפחות, אוקטאבות, תדרים, צבעים, טעמים, כל אחת מיוחדת בחוקים ובטרמינולוגיה הפנימית המיוחדת לה,
אך כולן מאוחדות בשורשן לאחד המסתורי הגדול. אין-סוף-ברוך-הוא
המדהים הוא, שאף אחת מהצורות השונות אינה סטאטית – טראנספורמציה בלתי פוסקת קורת ומתהווה בין ביטויי הצ'י השונים – מוצקים הופכים לנוזל, נוזל לגז וחוזר חלילה. גופה הופכת לקומפוסט, לצמח, לחיה, לחיה אחרת …עד אינסוף. רגשות משתנים לעשייה, עשייה לחוויה היוצרת השראה המתפשטת לאנשים רבים, כשכל אחד מוזן ויוצר בדרכו הייחודית את מסלולו, ובדרך מזין אחרים, וכן הלאה
חשוב לציין כאן, שלא רק שנוי לינארי, של צורה אחת המשתנה או עוברת המרה לצורה אחרת, אלא גם קשר של הדהוד, גל רב מימדי, השראה הרוטטת ומשפיעה על רבדים אחרים סביב, כמו במיתרים סימפאטטים של פסנתר או סיטאר, אשר בו בעת פורטים על מיתרי מצב הרוח, הרגש והגוף של השומעים, כשמרחב ההשפעה גדול בהרבה מיכולתם ההכרתית המודעת
מה שעוד יותר מדהים, שגם ברמת הפרט של צורת צ'י מסוימת, ענן לדוגמה, גם שם האין סופיות מתגשמת בייחודיות של כל פרט, אין ענן הזהה לשני, ואף אותו ענן יהיה שונה לאחר 2 דקות. למעשה, לא יהיה רגע נתון אחד שהוא לא יהיה בשינוי. אין אדם הזהה לשני. אין יום הזהה לשני, למרות שלפעמים על פניו ניראה שכן
שני עקרונות נוספים של הריקוד הקוסמי של הצ'י, הם עיקרון הקוטביות ועיקרון המחזוריות
מסיבה נסתרת, הצ'י נע בין שני שיאים, כשבהכרח נוכח בו גם מרכז, או ציר. ציר זה הוא לא תמיד גשמי (כמו הנשימה או הדופק בגופנו), ואף אם כן (כמו בעמוד השדרה), המבנה הפיזי אינו עוקב
בדיוק קווי אחרי הציר האנרגטי. אלא במסלול סלילי המאפשר את "ריקוד הצ'י", את השינוי
מחזורים של התמלאות והתרוקנות, שיא ושפל המוגדרים ע"י יד נעלמה, ומתאפיינים בחוקיות הייחודית לכל צורה של צ'י-דאנס – קצב לב, תדר אור או קול, עונות השנה, זמן חיי הכוכבים וההתפתחות הרגשית, הנפשית, ואולי גם רוחנית, של האדם
המארג של שלושת העקרונות הללו – זרימה המשכית, קוטביות ומחזוריות, יוצר ונוצר ע"י ריקוד מופלא ומרתק בין הקבוע והמשתנה, הקו והעיגול, ספיראליות רב ממדית ומפעימה של בטויי החיים
וכאן אנו נוגעים בחידה נוספת:"יוצר את", או "נוצר ע"י"? החידה הידועה על הביצה והתרנגולת
והינה שוב נפלנו לפח הדואליות של השכל האנושי. תלמידה שלי ענתה: "בתורה לא כתוב שאלוהים ברא ביצים"…חכם הזן דוקיוסאן ענה: "אם תביא לי ביצה – אוכל אותה… אם תביא לי תרנגולת – אוכל גם אותה"! ומה התשובה? הצ'י צוחק, כי הצ'י מדבר בשפה של קשר! – קשר של חיים! הצ'י הוא הקשר
אין קשר – אין צ'י, אין חיים
וכשאין צ'י ברגע מסוים, במקום מסוים, והמערכת מתפרקת וקורה מוות – גם אז זהו רק שלב מעבר לקשר אחר
חלק שני – מה זה צ'י דאנס (ריקוד הצ'י)
אז התיאוריה יפה מאוד – אבל היכן היא מיושמת
במזרח, אפשר למצוא את הבנת הדינאמיקה של הצ'י מיושמת בכמעט כל תחום בחיים: ברפואה, תזונה, אומנויות הריקוד והלחימה, בניה ועיצוב הבית (פנג-שווי) ועוד. הבנת התיאוריה אינה מספיקה ולעיתים אפילו מפריעה. כל תלמיד רציני מכיר את השלב שבו הוא צריך להרפות מהתיאוריה, אחרת ייתקע בה עם שכלו, באשליה הקטלנית שהוא "תפס" את העניין – אך אז לא יוכל לעבור למהות
ההתמחות המעשית לוקחת שנים רבות בכל תחום אמיתי.הרבה סיפורי זן וסיפורי צ'ואנג-טסה ("קולות האדמה", למשל), עוסקים בחמקמקות העברת הידע ממורה לתלמיד. וכמו שאמר חורט הגלגלים לקיסר, כשזה האחרון ביקש ממנו שיסביר לו את אומנותו: "אם אכה חזק מדי – האזמל יתקע. אם אכה חלש מדי – האזמל יחליק ויעוף… וכמו שסבי לא הצליח ללמד זאת את אבי, ואבי אותי, כך גם אני איני יכול ללמד זאת אותך
אז איך בכל זאת לומדים?!? היות ו"צ'י-דאנס" אינו טכניקה, התהליך שעלינו לעבור הוא לימוד שפת התנועה של הצ'י דרך מגע ותנועה. הלומד\ת מכין עצמו דרך טכניקות שונות להיות פתוח, חופשי, רגיש וזורם, ועם זאת יציב וממורכז ללא מאמץ, בערנות מלאה אך נינוחה, וכך מאפשר לעצמו להרגיש בישירות את הפעימה,ולהיות ב"צ'י-דאנס" במלאות
הייחודי והמאתגר בלימוד ה"צ'י-דאנס", הוא שאינו נלמד דרך "קאטה"-כמו ב"טאי-צ'י" אלא בישירות דרך הרגשת הפעימה והזרימה איתה
אז מה זה – צ'י-דאנס
"צ'י-דאנס" הוא התורה שבעל-פה של הצ'י ואינה שיטה או תיאוריה
ה-"צ'י-דאנס" הוא חוויה אנרגטית ישירה, אך בעת ובעונה אחת מוחשית פיזית
הוא עתיק יומין, אך מתגלה כל רגע מחדש
ב-"צ'י-דאנס" אנו לומדים לחוש רובד מסוים של הצ'י הפועם דרכינו, דרך מגע כף היד או האצבע, ואז נותנים לו להוביל
ב-"צ'י-דאנס" אנו יוצרים קשר דרך קשב לפעימה האישית, ודרכה – קשר עם עצמי, גופי, עץ, פרח או עם כל מימד אחר שנחפוץ להיות איתו בקשר קשוב, כל אחד על פי רגישותו ויכולותיו – בדממה, שירה או תנועה, לבד או ביחד
ל-"צ'י-דאנס" אין מטרה מלבד הקשר עצמו
הקשר הוא צ'י. חיים
סוד הפעימה
כשהראש שקט… והלב פתוח
והגוף רך ומלא קשב
נענה
כמו פרח צף על פני אדוות המים
כמו סביון ברוח
כמו ליטוף אצבעות של אהבה
מתגלה "הפעימה"… שמתחילה לצייר
בלי שיטה, בלי צורה, בלי מורה
רק קשב חי, מאפשר
הויה ואנו רוקדים
בשמחה שקטה
הודיה
המאמר נכתב על ידי דניאל יעקבסון, מורה לרפואה סינית. ליצירת קשר עם דניאל התקשרו 054-8018590