קשה להגדיר באופן מוחלט מהי שכיבה נכונה – אך לשיטתי ישנן תנוחות עדיפות, מפני שהן נותנות תמיכה טובה יותר לגב התחתון ומאפשרות לשחרר יותר משקל אל המזרן. מעניין להבחין כי בכל התנוחות הללו הגוף מעט מקופל והמפרקים כפופים- בדומה לאופן בו ישנים תינוקות. כך נמצא הגוף במנח טבעי ובריא והמנוחה היא מלאה יותר מאשר בשינה עם ברכיים נעולות וגוף נוקשה ומתוח.
התנוחות המומלצות
- שכיבה על הגב עם רגליים עומדות. השכיבה מתבצעת כך שהברכיים כלפי התקרה וכל בסיס כף הרגל מונח על המזרון. בתנוחה זו הברכיים תומכות בגב התחתון ומפחיתות את הלחץ באזור זה. כפות הרגליים, אשר מונחות על המזרן, מפעילות מעט לחץ ובכך מסייעות אף הן בהפחתת עומס מהצוואר ומהכתפיים. תנוחה זו הינה בריאה מאוד בדקות שלפני ההירדמות. כאשר נרדמים סביר להניח שהברכיים יפלו לאחד הצדדים או ישובו להיות מונחות במלואן על המזרון, אך עדיין יישארו מעט מקופלות ולא נעולות.
- שכיבה על הצד בגוף מקופל. במנח זה המפרקים אינם מתוחים לשום כיוון ולכן משקל הגוף משתחרר למזרן בצורה אופטימאלית. להניח את הצוואר על כרית מוגבהת, כדי למנוע מתח, או להניח אותו על המזרן במידה ולא חשים צורך בכרית. קיפול הגוף יכול להיות קיפול עמוק (כמו עובר – הסנטר נכנס לכיוון החזה והברכיים מתקרבות לבטן), או כרבול קל (הראש והברכיים מתקרבים מעט לכיוון הבטן). בשני המקרים חשוב להעביר מעט משקל לכיוון הברכיים והמרפקים (כאילו להתגלגל מעט הצידה וקדימה), אחרת נותר עומס בכתפיים ובצוואר.
- שכיבה על הבטן. במנח זה הראש פונה הצידה כך שאחת הלחיים מונחת על המזרון. כפות הרגליים נפתחות החוצה ומושכות אחריהן את הברכיים. הבטן התחתונה נפרסת על המזרן וכך כל אזור האגן משמש כבסיס תמיכה לגב התחתון. בתנוחה זו קיימות נקודות משען רבות יחסית, והיא מומלצת לא רק במיטה אלא גם על משטח מעט קשה, לצורך מנוחה.
הערה: הידיים במנח זה צריכות להיות ממוקמות קדימה משני צידי הראש (בערך מול גובה הפה, כך שהמרפקים אינם מושכים את הכתפיים למעלה מידי).
שכיבה נכונה- סיכום
שוב אדגיש כי לטעמי הדבר החשוב ביותר בעת שכיבה הוא היכולת לשחרר ולעזוב משקל אל המזרן או הרצפה. לאנשים קשה לשחרר את משקל הגוף, ואפילו כשהם שוכבים אז המנוחה אינה מנוחה שלמה, והגוף מוחזק ו"מתנגד" לכוח המשיכה. שלושת מנחי השכיבה שהצגתי תומכים בשחרור משקל, ובשלושתם הלחץ על מפרקי הגוף הינו קטן יחסית ומאפשר "מנוחה נכונה".