קואורדינציה

בניגוד למה שאומרים המומחים, קואורדינציה אמיתית לא קשורה לפיתוח יכולת גבוהה, אלא רק ליכולת לאפשר לתנועה הטבעית להתרחש. זה הכל- רק לתת לתנועת מפרק אחד, להניע את המפרק הבא בצורה הטבעית שלו, לתת לתנועה לזרום דרך החוליות ודרך כל אברי הגוף לכן קואורדינציה קשורה קשר ישיר ליציבה.

דוגמא 1:

כאשר מתבוננים בתנועתם של תינוקות ניתן להבחין כי בתקופה הראשונה לחייהם מפרקי הירך שלהם נמצאים במצב של קיפול ורק כאשר הם רוצים לקבל תנופה הם לפתע פורסים את רגליהם ומיישרים את המפרק. כאשר התינוק מפסיק לזחול או ללכת על ארבע ונעמד על שתי רגליו, פוחת השימוש באותו ה”קיפול” ובכך אובד גם הקשר עם אותה התנופה אותה קיבל הגוף. לכן בעת עמידה ובעת צעידה ולמעשה בכל תנועה, חייב הגוף (שכעת הוא פרוס) לשמור על קשר עם אותו קיפול. במידה ומתיישרים יתר על המידה ננעלים כל האיברים, והשרירים נמתחים יותר מידי וכך אובד הקשר עם אותו קיפול ועם התנועה הטבעית של הגוף. אני מאמין כי יש לנסות ללמוד ולהפנים את הקשרים והחיבורים הקיימים במצבים “המקופלים” ובאמצעותם להבין את תנועת הגוף במצב זקוף.

דוגמא 2:

תנועה של איבר, של מפרק או של חלק בגוף לעולם לא תהיה ישרה לחלוטין. אברי הגוף נעים בסיבוב, בקונוס או ברוטציה. דוגמא לכך שתנועה אינה מתרחשת בקווים ישרים ניתן לראות כאשר תינוק אוחז חפץ בכף ידו: הוא מיד מסובב פנימה את פרק כף היד בכדי לקרב את החפץ לפיו. במידה וירצה להרחיק משהו מפניו – הוא יסובב את המרפק ואת פרק כף היד בסיבוב כלפי חוץ. גם בעת צעידה או תנועה במרחב, הרגליים והידיים אינן נעות בקווים ישרים. אם נחזור לתמונה שלמעלה ונביט ברגל שמאל של הילד, נוכל לראות כי הסיבוב של הירך בתוך המפרק וגם של הברך –הינם מעט כלפי חוץ. גם כשמנסים לגרוב לילדים גרביים הדבר תמיד קשה מפני שאנו המבוגרים מנסים ליישר להם את הרגל כך שנוכל לשים את הגרב על כף רגל מאוזנת אך למעשה כאשר מקפל הילד את מפרק הירך, כל הרגל נמצאת בזווית צידית.

המפרקים בגוף התפתחו כך שיוכלו לאפשר תנועה מורכבת ולא רק תנועות ישרות ומוגבלות. אפילו שליחת יד קדימה הנתפסת כתנועה “ישרה” מתאפשרת על ידי רוטציה בכתף. ובמידה ורוצים לסובב גם את פנים כף היד כלפי מעלה, תתווסף רוטציה גם במרפק והרוטציה בכתף תעמיק.

אבל יש עוד גישות לקואורדינציה. להלן הגישות המסורתיות לגבי קואורדינציה.

קואורדינציה זוהי יכולת לאחד תנועות משנה המבוצעות על ידי איברים שונים, לדפוס תנועה אחיד ושוטף, בדרך להשגת מטרה מסוימת. מומחים בתחומי ההתפתחות המוטורית, מבליטים במונח זה את היכולת לתאם תנועות המבוצעות על ידי איברים בצידי גוף מנוגדים. הקואורדינציה היא ייעול תנועתי וחיסכון באנרגיה תנועתית. החלוקה העיקרית של הקואורדינציה היא לשני סוגים: קואורדינציה עדינה וקואורדינציה גסה. המאפיין סוגים אלו הוא מספר קבוצות השרירים והאיברים הנוטלים חלק בתפקוד הגופני. שיתוף מינימאלי כגון אכילה וכתיבה מהווה ביצוע עדין ומכאן- קואורדינציה עדינה. פעולות הדורשות שיתוף מקסימאלי של הגוף כגון ריצה, ניתורי פסיעה, שחייה וכו’, מהווים תיאום מורכב בין אברי גוף שונים ושרירים רבים, ומכאן- קואורדינציה גסה.

קיימים סוגים נוספים של קואורדינציה.

קואורדינציה סימטרית ואסימטרית

סוג זה מדגיש פעולות הדורשות תיאום בין שתי ידיים בו זמנית ובמידה שווה, או בתנועה ותזמון שונים. מחיאת כפיים מצריכה קואורדינציה סימטרית ופתיחת בקבוק, אסימטרית. באופן טבעי,  מבצע הגוף ביתר קלות תנועה זהה באותו הזמן. במחקרים שעסקו בתזמון מועדף לתנועת שתי הידיים, נמצא שכאשר בצעה כל זרוע מסלול לחוד, הזרוע שבצעה מסלול קצר נעה מהר יותר מזו שבצעה מסלול ארוך, אך כאשר הן ביצעו את מסלוליהן בו זמנית, הן נעו בזמנים זהים.

מאחר ולידיים יש העדפה לנוע ביחד, יש להכיר את המבנה הקואורדינטיבי המסוים של התנועה האסימטרית ולתרגלה עד שר תופנם. הגוף הפועל צריך להסתגל לתנועה וכך מתפתח מבנה קואורדינטיבי חדש המתאים למיומנות הנדרשת.

קואורדינציה של חלוקת זמן מורכבת

סוג זה מתייחס לתיאום תנועתי בהיבט המקצבי. כל איבר מבצע תנועה בחלוקת זמן שונה.

קואורדינציה של גפיים עליונות ותחתונות

סוג זה מתייחס למצב בו נדרש תיאום בין גפיים עליונות לתחתונות. קיימים שלושה צירופים אפשריים: צמד הומולוגי – תנועה של אחד מצידי הגוף: יד ורגל ימין או יד ורגל שמאל. צמד לטרלי- גפיים עליונות עובדות בתיאום, וגפיים תחתונות עובדות בתיאום. צמד מוצלב- זרוע ורגל נגדית לה.

ממחקרים עולה כי תנועת באותו כיוון היא הפשוטה ביותר לביצוע בשלושת צמדים אלו. עם זאת, תנועת צמדים הומולוגיים מתבצעת ביתר קלות מן השניים האחרים, בין אם היא לאותו כיוון או לכיוונים מנוגדים.

קואורדינציה מרחבית

סוג זה מתייחס לביצוע של סוגי תנועה שונים באיברים שונים בו זמנית. כל איבר מבצע מסלול תנועה שונה. כאן דרוש תיאום בסוג התנועה ובאיכותה. בכתב תנועה נדרשת תנועה של איברי הגוף בסוגי תנועה שונים ובכיוונים שונים כלפי הגוף וכן, בו זמנית, שינוי של מיקום הגוף במרכז.

קואורדינציה בין אישית

סוג זה דורש תיאום בתנועה בין שני אנשים ביותר. קבוצה המבקשת ליצור קטע תנועתי, יידרש תיאום של אלמנט הזמן, אלמנט החלל, אלמנט התנועה ואלמנט הכוח המופעל במידה ויש מגע בין הרוקדים.

הקואורדינציה מתפתחת בקצב מואץ במהלך שנות הילדות. על מנת לשפר יכולת זו על הילד להשתתף באופן אקטיבי בפעילות גופנית הדורשת ממנו לנוע או לבצע תנועות תוך שימוש באיברים שונים בו זמנית. ניתן לשפר את הקואורדינציה במהלך כל שנות חייו של אדם, אך הדבר דורש  התמדה וחזרה על המיומנות אותה מבקשים לשפר.