עמידה במנח דינאמי

תפיסה שגויה של עמידה

דווקא מנח העמידה אשר נראה למורים רבים כאופטימאלי למבנה השלד – כאשר הגוף מסודר מעל הקרסוליים ומשקלו נופל בעקב ובחלק האחורי של כף הרגל, אינו נכון: מנח זה הוא סטאטי מידי וגורם למשקל הגוף להימצא אחורה מידי – בצדו האחורי של הגוף. (אקרא לזה מעתה: “מנח נייטרלי”). ומדוע מנח נייטרלי אינו נכון? אמנם בציורים ובדיאגראמות מנח זה נראה נכון מבחינת מבנה השלד (בעיקר מפני שעצמות השוקיים מחוברות לקרסול), אך למעשה, מנח מצויר ודו מימדי או אפילו בובת שלד תלת מימדית, לא יוכלו ללמד אותנו אודות המנח הנכון לעמידה, מפני שגוף האדם צריך תמיד להיות מוכן לתנועה. בכדי להבין מהו המנח הנכון יש לדמיין גוף עומד, אשר מוכן תמיד לתנועה ולכן נמצא במנח המתאים ביותר לביצוע של תנועה או להתחלה של צעד.

 

אז מהו מנח העמידה האופטימאלי?

מנח העמידה האופטימאלי הוא כזה היונק ממה שאמור להתרחש בגוף בעת הליכה, ולכן הדרך הנכונה לעמוד היא כאילו בכל רגע תישלח אחת הרגליים קדימה אל הצעד. אני מכנה מנח עמידה זה  בשם “המנח הקדמי –מרכזי”. המקום הדינאמי ביותר והמתאים ביותר לעמידה כזו, שהינה “רגע לפני הצעד”, הוא כאשר פלג הגוף העליון נמצא מעט לפנים (מעל האגן וקדימה) כמו נשען מעט על האוויר שלפניו.

על מנת שהגב יהיה ממוקם קדימה אך הגוף יישאר דינאמי ויציב, -האגן והברכיים חייבים להתמקם מעל מרכז כף הרגל ובעצם להימצא מעט קדימה ביחס לעמידה ה”רגילה” (הממקמת את הגוף מעל הקרסוליים). דרך נוספת להגדיר זאת היא שעצם החזה צריכה להיות ממוקמת בערך מעל עצם הפוביס. מרבית האוכלוסייה נוהגת לעמוד במנח אותו מכנים רבים בשם  “מנח נייטרלי”, אך במנח זה עצם החזה נמצאת אחורה מידי ביחס לעצם הפוביס. בכדי לעמוד בצורה דינאמית יש לקחת את הגב מעט קדימה כך שמשקל הגוף נמצא מעל מרכז כף הרגל ועצם החזה נמצאת מעל עצם הפוביס.