כאשר מתבוננים בתנועתם של תינוקות ניתן להבחין כי בתקופה הראשונה לחייהם מפרקי הירך שלהם נמצאים במצב של קיפול ורק כאשר הם רוצים לקבל תנופה הם לפתע פורסים את רגליהם ומיישרים את המפרק. כאשר התינוק מפסיק לזחול או ללכת על ארבע ונעמד על שתי רגליו, פוחת השימוש באותו ה"קיפול" ובכך אובד גם הקשר עם אותה התנופה אותה קיבל הגוף. לכן בעת עמידה ובעת צעידה ולמעשה בכל תנועה, חייב הגוף (שכעת הוא פרוס) לשמור על קשר עם אותו קיפול. במידה ומתיישרים יתר על המידה ננעלים כל האיברים, והשרירים נמתחים יותר מידי וכך אובד הקשר עם אותו קיפול ועם התנועה הטבעית של הגוף. אני מאמין כי יש לנסות ללמוד ולהפנים את הקשרים והחיבורים הקיימים במצבים "המקופלים" ובאמצעותם להבין את תנועת הגוף במצב זקוף.