מרבית בני האדם תופסים את גופם בעת צעידה כמעין דמות שטוחה וחסרת נפח הנעה קדימה במרחב. נדירים המקרים בהם קיימת הבנה כי הגוף לא סתם "נסחב" קדימה בכל צעד אלא הינו מערכת מורכבת הנעה בצורה אינטליגנטית ובאופן הדורש תיאום רב בין חלקי הגוף.
הטעות מתחילה בכך שהמחשבה על צעידה מושפעת מהמחשבה על עמידה:אנשים עומדים בצורה בלתי דינאמית, ואז גם המעבר לצעידה נעשה ללא תשומת לב וללא תנועתיות נכונה. במקום שיבינו כיצד צריך לעמוד מתוך הסתכלות על תנועת הגוף בצעידה – הם עושים את ההפך: מדמיינים שלד קפוא אשר מסודר מעל עצמות קרסול בצורה כביכול ישרה וזקופה, ואז מתחילים להצעיד את המנח הקפוא….. אך התקדמות קפואה אינה נכונה: על אף שכיוון ההתקדמות הוא תמיד קדימה, תנועת הגוף בעת הצעידה מתרחשת במספר מישורים ולכיוונים רבים: במהלך כל צעד קיימת תנועה – אף אם זעירה – בכל מפרק ובכל חלק מחלקי הגוף. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר כאשר הצעידה מתבצעת בצורה נכונה. אז נעים כל אברי הגוף בתיאום והתנועה שולחת גלים עד לאיברים הנמצאים בקצוות– אצבעות הידיים, כפות הרגליים והראש, ואפילו פנימה – לאיברים פנימיים כחוליות עמוד השדרה, הקיבה והריאות.