הליכה כקפיצה הליכה כתעופה

הליכה היא קפיצה

כאשר הברך "דורכת" על הרצפה. אם היא "רוצה" לקבל את משקל הגוף וישר לדחוף חזרה, היא צריכה להינעל ומופעל עליה לחץ שוחק.

לעומת זאת, אם מאפשרים לברך "ליפול" אל האדמה בנחיתה, ומיד "תופסים" אותה עם הירך, אז היא אינה ננעלת ונשחקת וגם יש שימוש בקפיץ של הגוף- כמו לפני קפיצה. זו אינה נפילה מוחלטת אל האדמה, זו לא קריסה. יש רק נפילה יחסית כמו ברכיבה על אופניים שהרגל נופלת קדימה אך האגן מוחזק על משענת הכיסא. בהליכה יש נפילה גם של האגן אך היא אינה גדולה. ברנרד (Bernard, 2004) אומר שהאגן יורד אל המקום הכי נמוך אליו מאפשר מבנה השלד של כל אדם. ואכן קירוב של האגן אל האדמה –המתרחש גם כתוצאה מכיפוף הברך – משפיע לטובה על יכולת האיזון של הגוף. כאשר הגוף קרוב יותר לאדמה, אזי הוא ב"קשר" טוב יותר עם האדמה.

הכיפוף ויישור של הברך בכל צעד הם ההופכים כל צעד לקפיצה. כמו בקפיצה- כל צעד הוא התנגדות לכוח המשיכה ונפילה חזרה אל האדמה בשל כוח המשיכה. במובן הזה, ניתן להסתכל על הצעידה כסדרה של קפיצות, כשבכל פעם האגן מצייר קשת קדימה.

מכיוון שצעידה היא קפיצה, מדוע יש צורך בגלגול הרגל? מדוע העקב מגיע ראשון לאדמה? למה אי אפשר פשוט לרדת ולעלות בעזרת השרירים בקדמת הירך ומסביב לברך? הרי אם הירך הייתה רק מתרוממת ונוחתת, אזי הנחיתה הייתה על כל כף הרגל.

התשובה לכך היא שהתנועה היא לא רק למעלה למטה וקדימה. קיים סיבוב בכל צעד במפרק האגן ובבטן. כל צעד האדמה "נכנסת" לתוך הבטן ודוחפת אותה פנימה במין סיבוב. הסיבוב הזה מתחיל את התנועה הסיבובית בירך שיוצרת סיבוב באגן שבו הוא "מתגלגל" קדימה וישר נפתח. שוב- המשיכה של הברך היא מה שהופך את התנועה בירך לממש סיבוב וגלגול לפנים. מה שאנו קוראים "לתפוס" עם הירך זה בעצם האיסוף פנימה של הבטן התחתונה, קרי, סיבוב האגן לאחור.

הליכה היא תעופה

לאחר שהרגל מתרוממת לצעד תוך כדי קיפול, היא מתחילה להתיישר לפנים. בתנועת ההתיישרות יש מעין משיכה של הברך קדימה ובעיטה של השוק.

הקרסול מושפע מהתנועה ומפני שהוא משוחרר הוא עושה מין הצלפת שוק: התנועה בקצה הרגל- השוק, ובמפרק כף היד- המתחילה מהכתף- , מביאה אותנו לעיקרון נוסף: הליכה היא תעופה. משק כנף מעולם לא מתחיל בקצוות אלא במרכז הגוף ואז במרכז מוטות הכנפיים. גם ההארכה של הגב –אותה כבר הזכרתי – בין האגן המגולגל לאחור, לראש הנותן כיוון כלפי מעלה, יוצרים גב ערני וארוך הנותן תחושה של "תעופה". ולבסוף, מנח הגב, אשר נמצא מעט לפנים, כמו "נשען" על הרוח", מעצים אף הוא את אלמנט התעופה.

ההליכה כגלגול קדימה

כל צעד הוא כמו גלגול קדימה. זה מתחיל בהרמת הירך שמתבצעת בתחילת כל צעד וגרומת לגלגול של האגן לאחרו, וממשיך עם יישור של הברך ושליחתה קדימה בהמשך הצעידה, אשר יוצר גלגול קדימה באגן, וגורמת לעקב להגיע לקרקע לפי שאר כף הרגל. מהדריכה, הרגל מתגלגלת מעקב אל אצבעות, והרגל שמאחור מתגלגלת אל אצבעות כף הרגל, כתוצאה מהמשיכה שלה על ידי האגן והרגל הקדמית.

אבל: המשקל אינו מתגלגל עד לכף הרגל,אחרת באמת הגלגול היה זורק אותנו קדימה וההליכה הייתה נפילה בלתי פוסקת קדימה, הנעצרת רק על ידי הברך. ההליכה היא אכן נפילה בלתי פוסקת, אך יש להגביל את הנפילה בכדי להגיע לצעד הבא בצורה נכונה. לכן האגן נשאר מעל מרכז הכובד וקו הכובד אינו עובר את נקודת האמצע של כף הרגל.