כפי שציינתי, משקל הגוף קיים אצל כל בני האדם וכוח הכובד הוא הגורם לכל אחד "לשקול" אל האדמה בכל רגע ורגע ללא קשר למה יעשה וכיצד יעמוד. אולם היכולת לשחרר משקל אל האדמה בצורה נכונה אינה קיימת באופן טבעי, כפי שמסביר דוד מיכאלי בספרו "הערות זמניות על תנועה":
משקל גופנו מתייחס באופן ישיר אל מרכז כדור הארץ. הוא שואף לרדת אליו באופן בלתי פוסק.
גופנו המבוגר מתנגד לכך עם חסימות שונות…. (מיכאלי, 2007).
הכוונה היא שצריך לאפשר למשקל הגוף להשתחרר לאדמה בצורה נכונה: כאשר משקל הגוף משתחרר בצורה נכונה, הכוח החוזר מן האדמה גדול יותר והדבר מקל על הגוף להישאר מאוזן על גבי בסיס הדריכה (הצר יחסית) של שתי כפות הרגליים.
כיצד משחררים משקל?
הדרך לעזור למשקל הגוף לרדת אל האדמה היא דרך שחרור של מפרקי הגוף ובפרט מפרקי הירכיים והברכיים. שחרור מפרק הירך תלוי בעיקר ביכולת לשחרר את הברכיים. ללא כיפוף קל של הברכיים מפרק הירכיים ומפרק האגן ננעלים והגוף כולו "מתנגד" לשחרור המשקל. לשחרור של מפרקי הברכיים והירכיים ישנה משמעות רק אם הם באמת ובתמים מאפשרים למשקל פלג הגוף העליון "להיות מונח" על מפרק האגן, ולמפרק האגן "להיות מונח" על גבי הירכיים. אך אפילו בכך אין די: במידה והגו, החזה, הצוואר או האגן נעולים או נמשכים כלפי מעלה – המשמעות של שחרור המפרקים התחתונים תהיה פחותה בהרבה ומשקל הגוף לא יוכל לרדת בצורה מלאה. לכן מפרקי הגוף העליונים צריכים להישאר משוחררים ו"לא מוחזקים", וכך הם מאפשרים למשקל הגוף לרדת אל האדמה.