עמידה נכונה

עקרונות עמידה נכונה

עיקרון ראשון: שחרור המשקל אל האדמה כדרך לאיזון הגוף

כפי שציינתי, משקל הגוף קיים אצל כל בני האדם וכוח הכובד הוא הגורם לכל אחד "לשקול" אל האדמה בכל רגע ורגע ללא קשר למה יעשה וכיצד יעמוד. אולם היכולת לשחרר משקל אל האדמה בצורה נכונה אינה קיימת באופן טבעי, כפי שמסביר דוד מיכאלי בספרו "הערות זמניות על תנועה":

משקל גופנו מתייחס באופן ישיר אל מרכז כדור הארץ. הוא שואף לרדת אליו באופן בלתי פוסק.

גופנו המבוגר מתנגד לכך עם חסימות שונות…. (מיכאלי, 2007).

הכוונה היא שצריך לאפשר למשקל הגוף להשתחרר לאדמה בצורה נכונה: כאשר משקל הגוף משתחרר בצורה נכונה, הכוח החוזר מן האדמה גדול יותר והדבר מקל על הגוף להישאר מאוזן על גבי בסיס הדריכה (הצר יחסית) של שתי כפות הרגליים.

על אף שיוצרי התמונה ניסו להמחיש כי הדמות השמאלית ביותר היא הזקופה, דווקא תמונהC  (הדמות השנייה מימין), קרובה יותר למנח העמידה הדינאמי. וזאת מפני שהגוף נמצא רגע לפני תנועה.

על אף שיוצרי התמונה ניסו להמחיש כי הדמות השמאלית ביותר היא הזקופה, דווקא תמונהC (הדמות השנייה מימין), קרובה יותר למנח העמידה הדינאמי. וזאת מפני שהגוף נמצא רגע לפני תנועה.

כיצד משחררים משקל?

הדרך לעזור למשקל הגוף לרדת אל האדמה היא דרך שחרור של מפרקי הגוף ובפרט מפרקי הירכיים והברכיים. שחרור מפרק הירך תלוי בעיקר ביכולת לשחרר את הברכיים. ללא כיפוף קל של הברכיים מפרק הירכיים ומפרק האגן ננעלים והגוף כולו "מתנגד" לשחרור המשקל. לשחרור של מפרקי הברכיים והירכיים ישנה משמעות רק אם הם באמת ובתמים מאפשרים למשקל פלג הגוף העליון "להיות מונח" על מפרק האגן, ולמפרק האגן "להיות מונח" על גבי הירכיים. אך אפילו בכך אין די: במידה והגו, החזה, הצוואר או האגן נעולים או נמשכים כלפי מעלה – המשמעות של שחרור המפרקים התחתונים תהיה פחותה בהרבה ומשקל הגוף לא יוכל לרדת בצורה מלאה. לכן מפרקי הגוף העליונים צריכים להישאר משוחררים ו"לא מוחזקים", וכך הם מאפשרים למשקל הגוף לרדת אל האדמה.

עיקרון שני: דחיפת האדמה בעת עמידה

שחרור משקל ועמידה "ללא מאמץ" אינם מספיקים

אפילו כאשר משחררים משקל אל האדמה ומאפשרים לכוח הנגדי לעלות חזרה לתוך הגוף (כפי שהצגתי בסעיף הקודם) – אין זה מספיק: לעיתים, דווקא כאשר מנסים לשחרר משקל אל האדמה הופכת העמידה לרפויה מידי ומתרחשת קריסה בחזה או "הישפכות" בבטן התחתונה.  לכן יש למצוא דרך בה ניתן לשחרר משקל מבלי לפגום בהתארכות של פלג הגוף העליון.

בתמונה: כאשר מחזיקים דבר מה ומרחיקים אותו מהגוף, חשוב לאחוז באדמה עם כף הרגל, לשחרר את האגן, לשמור על גוף מאוזן, ולהשתמש בסיבוב של המפרקים בצורה אידיאלית.

בתמונה: כאשר מחזיקים דבר מה ומרחיקים אותו מהגוף, חשוב לאחוז באדמה עם כף הרגל, לשחרר את האגן, לשמור על גוף מאוזן, ולהשתמש בסיבוב של המפרקים בצורה אידיאלית.

דחיפת האדמה ע"י כפות הרגליים – הדרך הנכונה לעמוד

בכדי לנוע או לצעוד, צריכות כפות הרגליים לדחוף את האדמה ללא הרף. גם בעת עמידה יש צורך בדחיפה פעילה של האדמה על ידי כפות הרגליים. אין מדובר בדחיפה המניעה את הגוף אלא בדחיפה מסוימת המסייעת לשמור על הגוף זקוף. ללא דחיפה זו תהיה קריסה תמידית של פלג הגוף העליון אל תוך עצמו וייווצר עומס ולחץ על האיברים הפנימיים, המפרקים, וחוליות עמוד השדרה.

השיטות השונות העוסקות בתנועה טבעית ומלמדות עמידה ללא מאמץ, מזניחות את האלמנט המהותי של דחיפת האדמה: הדרך היחידה לעמוד מבלי שהגוף יקרוס אט אט ומבלי שהחוליות יידחסו לתוך עצמן, היא לדחוף את האדמה עם כפות הרגליים.

עיקרון שלישי: עמידה במנח דינאמי

תפיסה שגויה של עמידה

דווקא מנח העמידה אשר נראה למורים רבים כאופטימאלי למבנה השלד – כאשר הגוף מסודר מעל הקרסוליים ומשקלו נופל בעקב ובחלק האחורי של כף הרגל, אינו נכון: מנח זה הוא סטאטי מידי וגורם למשקל הגוף להימצא אחורה מידי – בצדו האחורי של הגוף. (אקרא לזה מעתה: "מנח נייטרלי"). ומדוע מנח נייטרלי אינו נכון? אמנם בציורים ובדיאגראמות מנח זה נראה נכון מבחינת מבנה השלד (בעיקר מפני שעצמות השוקיים מחוברות לקרסול), אך למעשה, מנח מצויר ודו מימדי או אפילו בובת שלד תלת מימדית, לא יוכלו ללמד אותנו אודות המנח הנכון לעמידה, מפני שגוף האדם צריך תמיד להיות מוכן לתנועה. בכדי להבין מהו המנח הנכון יש לדמיין גוף עומד, אשר מוכן תמיד לתנועה ולכן נמצא במנח המתאים ביותר לביצוע של תנועה או להתחלה של צעד.

אז מהו מנח העמידה האופטימאלי?

מנח העמידה האופטימאלי הוא כזה היונק ממה שאמור להתרחש בגוף בעת הליכה, ולכן הדרך הנכונה לעמוד היא כאילו בכל רגע תישלח אחת הרגליים קדימה אל הצעד. אני מכנה מנח עמידה זה  בשם "המנח הקדמי –מרכזי". המקום הדינאמי ביותר והמתאים ביותר לעמידה כזו, שהינה "רגע לפני הצעד", הוא כאשר פלג הגוף העליון נמצא מעט לפנים (מעל האגן וקדימה) כמו נשען מעט על האוויר שלפניו.

על מנת שהגב יהיה ממוקם קדימה אך הגוף יישאר דינאמי ויציב, -האגן והברכיים חייבים להתמקם מעל מרכז כף הרגל ובעצם להימצא מעט קדימה ביחס לעמידה ה"רגילה" (הממקמת את הגוף מעל הקרסוליים). דרך נוספת להגדיר זאת היא שעצם החזה צריכה להיות ממוקמת בערך מעל עצם הפוביס. מרבית האוכלוסייה נוהגת לעמוד במנח אותו מכנים רבים בשם  "מנח נייטרלי", אך במנח זה עצם החזה נמצאת אחורה מידי ביחס לעצם הפוביס. בכדי לעמוד בצורה דינאמית יש לקחת את הגב מעט קדימה כך שמשקל הגוף נמצא מעל מרכז כף הרגל ועצם החזה נמצאת מעל עצם הפוביס.

בתמונה: צילום ממספר כיוונים של אישה המבצעת פעולה יומיומית. הגוף נע במספר כיוונים, מישורים ורמות גובה.

בתמונה: צילום ממספר כיוונים של אישה המבצעת פעולה יומיומית. הגוף נע במספר כיוונים, מישורים ורמות גובה.