מנח האגן והבטן בעמידה

מצורף קטע קצר מהספר שלי, שיצא לאור בסוף השנה

 

האגן והבטן בעת יציבה -מה המנח הנכון?

בעבר כתבתי שצריך לשחרר לגמרי את האגן.

לאחר מכן כתבתי שצריך לסובב אותו לאחור ולמשוך את החלק הקדמי ואת הבטן התחתונה כלפי למעלה..

האמת היא מעין שילוב של שני העקרונות: יש לשחרר את החלק הקדמי של האגן בצורה טבעית אך ללא סיבוב מוגזם. את הבטן התחתונה יש למשוך מעט מעט פנימה ולמעלה והדבר "כמעט" מסובב את האגן. הבטן נדחפת מלמטה – בסיס הקרסול,  וכלפי מעלה – לכיוון הראש.

dynamic_stand

בתמונה: גוף במנח דינאמי, רגע לפני פעולה. הברכיים מעט כפופות, אך כפות הרגליים דוחפות את האדמה ושומרות על גב ארוך.

איסוף מוגזם של הבטן או סיבוב מוגזם של האגן כבר יפגמו בתנועתיות ויקצרו את הגב במקום להאריך אותו. שחרור מוחלט, מאידך, יגרום לבטן או "להישפך קדימה" או (במידה והאגן כן משתחרר לאחור) לתת לחוליות הגב התחתון להידחס כלפי מטה במקום להתארך כלפי מעלה.

מדוע הבטן, בזמן עמידה, צריכה להיות מעט אסופה פנימה? בצעידה הדבר מתרחש באופן טבעי: כתוצאה מהדריכה הבטן נאספת מעט פנימה ו"למעלה".

בעמידה, כאשר נמצאים במנח נכון, הגוף ממוקם מעל מרכז המשקל ומעל כפות הרגליים.  ואז, כאשר משקל הגוף משתחרר ישירות אל האדמה, נוצר כוח נגדי: האדמה "דוחפת" מעט את שרירי פנים הירך והבטן התחתונה חזרה לתוך הגוף. זה גורם לבטן להיאסף מעט בכל עת.

איסוף הבטן פנימה הינו החיבור שלנו לדינאמיות של גופנו ולמקור הדינאמיות:  מרכז המשקל.

לכן חשוב שגם בזמן עמידה נשמור על מנח דינאמי ומותאם לתנועה –והבטן היא אחד הסמנים למנח מדוייק.