דחיפת האדמה בעת עמידה

שחרור משקל ועמידה "ללא מאמץ" אינם מספיקים

אפילו כאשר משחררים משקל אל האדמה ומאפשרים לכוח הנגדי לעלות חזרה לתוך הגוף (כפי שהצגתי בסעיף הקודם) – אין זה מספיק: לעיתים, דווקא כאשר מנסים לשחרר משקל אל האדמה הופכת העמידה לרפויה מידי ומתרחשת קריסה בחזה או "הישפכות" בבטן התחתונה.  לכן יש למצוא דרך בה ניתן לשחרר משקל מבלי לפגום בהתארכות של פלג הגוף העליון.

דחיפת האדמה ע"י כפות הרגליים – הדרך הנכונה לעמוד

בכדי לנוע או לצעוד, צריכות כפות הרגליים לדחוף את האדמה ללא הרף. גם בעת עמידה יש צורך בדחיפה פעילה של האדמה על ידי כפות הרגליים. אין מדובר בדחיפה המניעה את הגוף אלא בדחיפה מסוימת המסייעת לשמור על הגוף זקוף. ללא דחיפה זו תהיה קריסה תמידית של פלג הגוף העליון אל תוך עצמו וייווצר עומס ולחץ על האיברים הפנימיים, המפרקים, וחוליות עמוד השדרה.

השיטות השונות העוסקות בתנועה טבעית ומלמדות עמידה ללא מאמץ, מזניחות את האלמנט המהותי של דחיפת האדמה: הדרך היחידה לעמוד מבלי שהגוף יקרוס אט אט ומבלי שהחוליות יידחסו לתוך עצמן, היא לדחוף את האדמה עם כפות הרגליים.